The Life of Jesus

ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את ידו׃

ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את אצבעותיו באזניו וירק ויגע על לשנו׃

ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח׃

וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה׃

ויזהר אותם כי לא יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז׃

וישתוממו עד מאד ויאמרו את הכל עשה יפה גם החרשים הוא עשה לשמעים גם האלמים למדברים׃

¶ ויהי בימים ההם בהקבץ עם רב ואין להם מה יאכלו ויקרא אל תלמידיו ויאמר אליהם׃

נכמרו רחמי על העם כי זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם לחם לאכל׃

והיה בשלחי אותם רעבים לבתיהם יתעלפו בדרך כי יש מהם אשר באו ממרחק׃

ויענו אתו תלמידיו מאין יוכל איש להשביע את אלה פה במדבר לחם׃

וישאל אותם כמה ככרות לחם יש לכם ויאמרו שבע׃

ויצו את העם לשבת לארץ ויקח את שבע ככרות הלחם ויברך ויפרס ויתן אותם לתלמידיו לשום לפניהם וישימו לפני העם׃

ויהי להם מעט דגים קטנים ויברך ויאמר לשום לפניהם גם את אלה׃

ויאכלו וישבעו וישאו מן הפתותים הנותרים שבעת דודים׃

והאכלים היו כארבעת אלפי איש וישלחם׃

אז ירד באניה עם תלמידיו ויבא אל גלילות דלמונתא׃

ויצאו הפרושים ויחלו להתוכח אתו וישאלו מעמו אות מן השמים והם מנסים אתו׃

ויאנח ברוחו ויאמר מה הדור הזה מבקש לו אות אמן אמר אני לכם אם ינתן אות לדור הזה׃

ויעזב אותם וירד באניה וישב ויעבר אל עבר הים׃

וישכחו לקחת אתם לחם ולא היה להם באניה בלתי אם ככר לחם אחת׃

ויזהר אותם לאמר ראו השמרו לכם משאר הפרושים ומשאר הורדוס׃

ויחשבו ויאמרו איש אל רעהו על כי לחם אין אתנו׃

וידע ישוע ויאמר להם מה תחשבו על כי לחם אין לכם העוד לא תשכילו ולא תבינו ולבכם עודנו מטמטם׃

עינים לכם ולא תראו ואזנים לכם ולא תשמעו ולא תזכרו׃

כאשר פרסתי את חמשת ככרות הלחם לחמשת אלפי איש כמה סלים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שנים עשר׃