John

¶ בימים ההם בא יוחנן המטביל ויהי קרא במדבר יהודה לאמר׃

והוא יוחנן לבושו שער גמלים ואזור עור במתניו ומאכלו חגבים ודבש היער׃

ויבא ישוע מן הגליל הירדנה אל יוחנן להטבל על ידו׃

ויוחנן חשך אותו לאמר אני צריך להטבל על ידך ואתה בא אלי׃

ויהי כשמעו כי הסגירו את יוחנן וילך לו ארץ הגליל׃

ויגשו אליו תלמידי יוחנן ויאמרו מדוע אנחנו והפרושים צמים הרבה ותלמידיך אינם צמים׃

ויוחנן שמע בבית הסהר את מעשי המשיח וישלח שנים מתלמידיו׃

ויען ישוע ויאמר להם לכו הגידו ליוחנן את אשר שמעתם וראיתם׃

המה הלכו להם וישוע החל לדבר אל המון העם על אדות יוחנן ויאמר מה זה יצאתם המדברה לראות הקנה אשר ינוע ברוח׃

אמן אמר אני לכם לא קם בילודי אשה איש גדול מיוחנן המטביל אך הקטן במלכות השמים גדול הוא ממנו׃

ומימי יוחנן המטביל עד הנה מלכות השמים נתפשה בחזקה והמתחזקים יחטפוה׃

כי כל הנביאים והתורה עדי יוחנן נבאו׃

כי בא יוחנן לא אכל ולא שתה ויאמרו שד בו׃

ויאמר אל נעריו זה הוא יוחנן המטביל והוא קם מן המתים על כן הגבורות פעלות בו׃

כי הורדוס תפש את יוחנן ויאסרהו וישימהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו׃

כי יוחנן אמר אליו לא נכון היתה לך לאשה׃

ואמה שמה את הדברים בפיה ותשאל לאמר תנה לי פה בקערה את ראש יוחנן המטביל׃

וישלח וישא את ראש יוחנן מעליו בבית הסהר׃

ויאמרו יש אמרים יוחנן המטביל הוא ואחרים אמרים אליהו ויש אמרים ירמיהו או אחד מן הנביאים׃

אז הבינו התלמידים כי על יוחנן המטביל דבר אליהם׃

טבילת יוחנן מאין היתה המן השמים אם מבני אדם ויחשבו בלבבם לאמר׃

אם נאמר מן השמים יאמר אלינו מדוע אפוא לא האמונתם לו ואם נאמר מבני אדם יראים אנחנו את המון העם כי כלם חשבים את יוחנן לנביא׃

כי יוחנן בא אליכם בדרך צדקה ולא האמנתם לו אבל המוכסים והזונות הם האמינו לו ואתם ראיתם ולא שבתם אחרי כן להאמין לו׃

ויהי יוחנן טבל במדבר וקורא טבילת התשובה לסליחת החטאים׃

ויוחנן לבוש שער גמלים ואזור עור במתניו ואכל חגבים ודבש היער׃