פסוקים על Tongue

מאלה נפרדו איי הגוים בארצתם איש ללשנו למשפחתם בגויהם׃

אלה בני חם למשפחתם ללשנתם בארצתם בגויהם׃

¶ ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים׃

ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם׃

ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר׃

ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני כל הארץ׃

וירד יהוה לראת את העיר ואת המגדל אשר בנו בני האדם׃

ויאמר יהוה הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות׃

הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו׃

ויפץ יהוה אתם משם על פני כל הארץ ויחדלו לבנת העיר׃

על כן קרא שמה בבל כי שם בלל יהוה שפת כל הארץ ומשם הפיצם יהוה על פני כל הארץ׃

חכם לב יקח מצות ואויל שפתים ילבט׃

ברב דברים לא יחדל פשע וחשך שפתיו משכיל׃

חושך אמריו יודע דעת וקר רוח איש תבונה׃

שמר פיו ולשונו שמר מצרות נפשו׃

חזית איש אץ בדבריו תקוה לכסיל ממנו׃

עת לקרוע ועת לתפור עת לחשות ועת לדבר׃

ואנכי מעשיהם ומחשבתיהם באה לקבץ את כל הגוים והלשנות ובאו וראו את כבודי׃

¶ וביום מלאת שבעת השבעות ויתאספו כלם לב אחד׃

ויהי פתאם קול רעש מן השמים כקול רוח סערה וימלא את כל הבית אשר ישבו בו׃

ותראינה אליהם לשנות נחלקות ומראיהן כאש ותנוחינה אחת אחת על כל אחד מהם׃

וימלאו כלם רוח הקדש ויחלו לדבר בלשנות אחרות כאשר נתנם הרוח להטיף׃

ובירושלים שכנו יהודים אנשי חסד מכל גוי וגוי אשר תחת השמים׃

ויהי בהיות קול הרעש ההוא ויקבצו עם רב ויהיו נבכים כי איש איש שמע אתם מדברים בשפת עמו׃

וישתוממו ויתמהו ויאמרו איש אל רעהו הנה כל אלה המדברים הלא גלילים המה׃