יְשַׁעְיָהוּ ל׳:א׳-י״ב

א׳

¶ הוי בנים סוררים נאם יהוה לעשות עצה ולא מני ולנסך מסכה ולא רוחי למען ספות חטאת על חטאת׃

ב׳

ההלכים לרדת מצרים ופי לא שאלו לעוז במעוז פרעה ולחסות בצל מצרים׃

ג׳

והיה לכם מעוז פרעה לבשת והחסות בצל מצרים לכלמה׃

ד׳

כי היו בצען שריו ומלאכיו חנס יגיעו׃

ה׳

כל הבאיש על עם לא יועילו למו לא לעזר ולא להועיל כי לבשת וגם לחרפה׃

ו׳

משא בהמות נגב בארץ צרה וצוקה לביא וליש מהם אפעה ושרף מעופף ישאו על כתף עירים חילהם ועל דבשת גמלים אוצרתם על עם לא יועילו׃

ז׳

ומצרים הבל וריק יעזרו לכן קראתי לזאת רהב הם שבת׃

ח׳

עתה בוא כתבה על לוח אתם ועל ספר חקה ותהי ליום אחרון לעד עד עולם׃

ט׳

כי עם מרי הוא בנים כחשים בנים לא אבו שמוע תורת יהוה׃

י׳

אשר אמרו לראים לא תראו ולחזים לא תחזו לנו נכחות דברו לנו חלקות חזו מהתלות׃

י״א

סורו מני דרך הטו מני ארח השביתו מפנינו את קדוש ישראל׃

י״ב

לכן כה אמר קדוש ישראל יען מאסכם בדבר הזה ותבטחו בעשק ונלוז ותשענו עליו׃

נוסח המקרא: Hebrew Bible: the Masoretic text, unpointed (Old Testament); Franz Delitzsch's Hebrew translation (New Testament) · נחלת הכלל