הַבְּשׂוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה עַל־פִּי מַרְקוֹס י״ד:א׳-ט״ו
א׳
¶ ויהי יומים לפני חג הפסח והמצות ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים איך יתפשהו בערמה להמיתו׃
ב׳
ויאמרו אך לא בחג פן תהיה מהומה בעם׃
ג׳
ויהי בהיותו בבית היני בית שמעון המצרע ויסב אל השלחן ותבא אשה ובידה פך שמן נרד זך ויקר מאד ותשבר את הפך ותצק על ראשו׃
ד׳
ויש אשר מתרעמים איש אל רעהו לאמר על מה היה אבוד השמן הזה׃
ה׳
כי ראוי היה זה להמכר ביותר משלש מאות דינר ולתתו לעניים ויגערו בה׃
ו׳
ויאמר ישוע הניחו לה למה תגיון נפשה מעשה טוב עשתה עמדי׃
ז׳
כי העניים תמיד עמכם וכשתרצו תוכלו להיטיב להם ואנכי לא אהיה אתכם תמיד׃
ח׳
את אשר היה לאל ידה עשתה קדמה למשוח את גופי לחנטו׃
ט׳
אמן אמר אני לכם כי באשר תקרא הבשורה הזאת אל כל העולם גם את אשר עשתה היא יספר לזכרון לה׃
י׳
ויהודה איש קריות אחד משנים העשר הלך אל ראשי הכהנים למסר אותו אליהם׃
י״א
והם כשמעם שמחו ויאמרו לתת לו כסף ויבקש תאנה למסרו׃
י״ב
ויהי בראשון לחג המצות עת זבח הפסח ויאמרו אליו תלמידיו איפה תחפץ לאכל את הפסח ונלכה ונכין׃
י״ג
וישלח שנים מתלמידיו ויאמר אליהם לכו העירה ויפגע אתכם איש נשא צפחת המים לכו אחריו׃
י״ד
ובאשר יבוא שמה אמרו לבעל הבית כה אמר הרב איה המלון אשת אכלה שם את הפסח עם תלמידי׃
ט״ו
והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה ומוכנה ושם הכינו לנו׃
Settings