יְשַׁעְיָהוּ ה׳:ט״ז-ל׳

ט״ז

ויגבה יהוה צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה׃

י״ז

ורעו כבשים כדברם וחרבות מחים גרים יאכלו׃

י״ח

הוי משכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה׃

י״ט

האמרים ימהר יחישה מעשהו למען נראה ותקרב ותבואה עצת קדוש ישראל ונדעה׃

כ׳

הוי האמרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך שמים מר למתוק ומתוק למר׃

כ״א

הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבנים׃

כ״ב

הוי גבורים לשתות יין ואנשי חיל למסך שכר׃

כ״ג

מצדיקי רשע עקב שחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו׃

כ״ד

לכן כאכל קש לשון אש וחשש להבה ירפה שרשם כמק יהיה ופרחם כאבק יעלה כי מאסו את תורת יהוה צבאות ואת אמרת קדוש ישראל נאצו׃

כ״ה

על כן חרה אף יהוה בעמו ויט ידו עליו ויכהו וירגזו ההרים ותהי נבלתם כסוחה בקרב חוצות בכל זאת לא שב אפו ועוד ידו נטויה׃

כ״ו

ונשא נס לגוים מרחוק ושרק לו מקצה הארץ והנה מהרה קל יבוא׃

כ״ז

אין עיף ואין כושל בו לא ינום ולא יישן ולא נפתח אזור חלציו ולא נתק שרוך נעליו׃

כ״ח

אשר חציו שנונים וכל קשתתיו דרכות פרסות סוסיו כצר נחשבו וגלגליו כסופה׃

כ״ט

שאגה לו כלביא ושאג ככפירים וינהם ויאחז טרף ויפליט ואין מציל׃

ל׳

וינהם עליו ביום ההוא כנהמת ים ונבט לארץ והנה חשך צר ואור חשך בעריפיה׃

נוסח המקרא: Hebrew Bible: the Masoretic text, unpointed (Old Testament); Franz Delitzsch's Hebrew translation (New Testament) · נחלת הכלל