יְחֶזְקֵאל כ״א:א׳-ט״ז

א׳

¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

ב׳

בן אדם שים פניך אל ירושלם והטף אל מקדשים והנבא אל אדמת ישראל׃

ג׳

ואמרת לאדמת ישראל כה אמר יהוה הנני אליך והוצאתי חרבי מתערה והכרתי ממך צדיק ורשע׃

ד׳

יען אשר הכרתי ממך צדיק ורשע לכן תצא חרבי מתערה אל כל בשר מנגב צפון׃

ה׳

וידעו כל בשר כי אני יהוה הוצאתי חרבי מתערה לא תשוב עוד׃

ו׳

ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים ובמרירות תאנח לעיניהם׃

ז׳

והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב ורפו כל ידים וכהתה כל רוח וכל ברכים תלכנה מים הנה באה ונהיתה נאם אדני יהוה׃

ח׳

ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

ט׳

בן אדם הנבא ואמרת כה אמר אדני אמר חרב חרב הוחדה וגם מרוטה׃

י׳

למען טבח טבח הוחדה למען היה לה ברק מרטה או נשיש שבט בני מאסת כל עץ׃

י״א

ויתן אתה למרטה לתפש בכף היא הוחדה חרב והיא מרטה לתת אותה ביד הורג׃

י״ב

זעק והילל בן אדם כי היא היתה בעמי היא בכל נשיאי ישראל מגורי אל חרב היו את עמי לכן ספק אל ירך׃

י״ג

כי בחן ומה אם גם שבט מאסת לא יהיה נאם אדני יהוה׃

י״ד

ואתה בן אדם הנבא והך כף אל כף ותכפל חרב שלישתה חרב חללים היא חרב חלל הגדול החדרת להם׃

ט״ו

למען למוג לב והרבה המכשלים על כל שעריהם נתתי אבחת חרב אח עשויה לברק מעטה לטבח׃

ט״ז

התאחדי הימיני השימי השמילי אנה פניך מעדות׃

נוסח המקרא: Hebrew Bible: the Masoretic text, unpointed (Old Testament); Franz Delitzsch's Hebrew translation (New Testament) · נחלת הכלל