הורדוס ומות יוחנן המטביל

י״ד

וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן המתים ועל כן פעלות בו הגבורות׃

ט״ו

ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי נביא הוא או כאחד הנביאים׃

ט״ז

וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את ראשו מעליו הוא קם מן המתים׃

י״ז

כי הוא הורודס שלח לתפש את יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה׃

י״ח

יען אשר אמר יוחנן אל הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך׃

י״ט

ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה׃

כ׳

כי הורדוס ירא את יוחנן בדעתו כי הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו׃

כ״א

ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל׃

כ״ב

ותבא בת הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל הנערה שאלי ממני את אשר תחפצי ואתן לך׃

כ״ג

וישבע לה לאמר כל אשר תשאלי ממני אתן לך עד חצי מלכותי׃

כ״ד

ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את ראש יוחנן המטביל׃

כ״ה

ותמהר מאד לבוא אל המלך ותשאל לאמר רצוני אשר תתן לי עתה בקערה את ראש יוחנן המטביל׃

כ״ו

ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה׃

כ״ז

ומיד שלח המלך אחד הטבחים ויצוהו להביא את ראשו׃

כ״ח

וילך ויכרת את ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל אמה׃

כ״ט

וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את גויתו וישימוה בקבר׃