מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים ד׳:כ״ז-ל״ז

כ״ז

כי אמנם נוסדו הורדוס ופנטיוס פילטוס עם הגוים ולאמי ישראל על ישוע עבדך הקדוש אשר משחת׃

כ״ח

לעשות את אשר ידך ועצתך מקדם גזרה להיות׃

כ״ט

ועתה אדני ראה את גערתם ותן לעבדיך לדבר את דברך בכל בטחון לבם׃

ל׳

בנטתך את ידך למרפא ולתת אתות ומופתים בשם ישוע עבדך הקדוש׃

ל״א

ויהי כאשר התפללו וינע המקום אשר היו נקהלים שם וימלאו כלם רוח הקדש וידברו את דבר האלהים בבטחון לבב׃

ל״ב

וקהל המאמינים היה להם לב אחד ונפש אחת ואין איש מהם אומר על אשר בידו לי הוא כי הכל היה להם בשתפות׃

ל״ג

ובגבורה גדולה יעידו השליחים על תקומת האדון ישוע וחסד גדול נמשך לכלם׃

ל״ד

כי לא היה בהם חסר דבר כי כל בעלי שדות ובתים מכרו אתם ויביאו את כסף מחירם׃

ל״ה

וישימהו לרגלי השליחים ויתן לכל איש ואיש די מחסרו׃

ל״ו

ויוסף אשר כנוהו השליחים בשם בר נבא פרושו בן הנחמה איש לוי אשר נולד בארץ כתים׃

ל״ז

גם לו היה שדה וימכרהו ויבא את הכסף וישימהו לרגלי השליחים׃

נוסח המקרא: Hebrew Bible: the Masoretic text, unpointed (Old Testament); Franz Delitzsch's Hebrew translation (New Testament) · נחלת הכלל