פסוקים על Despondency

ויאמרו בני ישראל אל משה לאמר הן גוענו אבדנו כלנו אבדנו׃

כל הקרב הקרב אל משכן יהוה ימות האם תמנו לגוע׃

ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגלך ונתן יהוה לך שם לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש׃

והיו חייך תלאים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך׃

בבקר תאמר מי יתן ערב ובערב תאמר מי יתן בקר מפחד לבבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה׃

¶ אחרי כן פתח איוב את פיהו ויקלל את יומו׃

ויען איוב ויאמר׃

יאבד יום אולד בו והלילה אמר הרה גבר׃

היום ההוא יהי חשך אל ידרשהו אלוה ממעל ואל תופע עליו נהרה׃

יגאלהו חשך וצלמות תשכן עליו עננה יבעתהו כמרירי יום׃

הלילה ההוא יקחהו אפל אל יחד בימי שנה במספר ירחים אל יבא׃

הנה הלילה ההוא יהי גלמוד אל תבא רננה בו׃

יקבהו אררי יום העתידים ערר לויתן׃

יחשכו כוכבי נשפו יקו לאור ואין ואל יראה בעפעפי שחר׃

כי לא סגר דלתי בטני ויסתר עמל מעיני׃

למה לא מרחם אמות מבטן יצאתי ואגוע׃

מדוע קדמוני ברכים ומה שדים כי אינק׃

כי עתה שכבתי ואשקוט ישנתי אז ינוח לי׃

עם מלכים ויעצי ארץ הבנים חרבות למו׃

או עם שרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף׃

או כנפל טמון לא אהיה כעללים לא ראו אור׃

שם רשעים חדלו רגז ושם ינוחו יגיעי כח׃

יחד אסירים שאננו לא שמעו קול נגש׃

קטן וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדניו׃

למה יתן לעמל אור וחיים למרי נפש׃