ג'ון ה׳:א׳-ט״ז (Hebrew)

א׳

¶ אחר הדברים האלה היה חג ליהודים ויעל ישוע ירושלים׃

ב׳

ובירושלים ברכה קרובה לשער הצאן ושמה בלשון עברית בית חסדא ולה חמשה אלמים׃

ג׳

שמה שכבו חולים ועורים ופסחים ויבשי כח לרב והמה מיחלים לתנועת המים׃

ד׳

כי מלאך ירד במועדו אל הברכה וירעש את מימיה והיה הירד ראשון אל תוכה אחרי התגעשו המים הוא נרפא מכל מחלה אשר דבקה בו׃

ה׳

ואיש היה שם אשר חלה חליו זה שלשים ושמנה שנה׃

ו׳

וירא אתו ישוע שכב וידע כי ארכו לו ימי חליו ויאמר אליו התחפץ להרפא׃

ז׳

ויען החולה אדני אין איש אתי אשר ישליכני בהרעש המים אל הברכה ובטרם אבא וירד אחר לפני׃

ח׳

ויאמר אליו ישוע קום שא את משכבך והתהלך׃

ט׳

וכרגע שב האיש לאיתנו וישא את משכבו ויתהלך והיום ההוא יום שבת היה׃

י׳

ויאמרו היהודים אל האיש הנרפא שבת היום אסור לך לשאת את משכבך׃

י״א

ויען אתם לאמר האיש אשר החלימני הוא אמר אלי שא את משכבך והתהלך׃

י״ב

וישאלהו מי זה האיש אשר אמר לך שא את משכבך והתהלך׃

י״ג

והנרפא לא ידע מי הוא כי סר ישוע וילך בהיות המון רב במקום ההוא׃

י״ד

ויהי אחרי כן וימצאהו ישוע בבית המקדש ויאמר אליו הנה נרפא לך אל תוסיף לחטא פן תאנה אליך רעה גדולה מזאת׃

ט״ו

וילך האיש ויגד ליהודים כי ישוע הוא אשר רפאו׃

ט״ז

ועל כן רדפו היהודים את ישוע ויבקשו המיתו על כי עשה כזאת בשבת׃

ג'ון ה׳:א׳-ט״ז