יִרְמְיָהוּ י״ב:ז׳-י״ז
ז׳
עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי נתתי את ידדות נפשי בכף איביה׃
ח׳
היתה לי נחלתי כאריה ביער נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה׃
ט׳
העיט צבוע נחלתי לי העיט סביב עליה לכו אספו כל חית השדה התיו לאכלה׃
י׳
רעים רבים שחתו כרמי בססו את חלקתי נתנו את חלקת חמדתי למדבר שממה׃
י״א
שמה לשממה אבלה עלי שממה נשמה כל הארץ כי אין איש שם על לב׃
י״ב
על כל שפים במדבר באו שדדים כי חרב ליהוה אכלה מקצה ארץ ועד קצה הארץ אין שלום לכל בשר׃
י״ג
זרעו חטים וקצים קצרו נחלו לא יועלו ובשו מתבואתיכם מחרון אף יהוה׃
י״ד
כה אמר יהוה על כל שכני הרעים הנגעים בנחלה אשר הנחלתי את עמי את ישראל הנני נתשם מעל אדמתם ואת בית יהודה אתוש מתוכם׃
ט״ו
והיה אחרי נתשי אותם אשוב ורחמתים והשבתים איש לנחלתו ואיש לארצו׃
ט״ז
והיה אם למד ילמדו את דרכי עמי להשבע בשמי חי יהוה כאשר למדו את עמי להשבע בבעל ונבנו בתוך עמי׃
י״ז
ואם לא ישמעו ונתשתי את הגוי ההוא נתוש ואבד נאם יהוה׃
נוסח המקרא: Hebrew Bible: the Masoretic text, unpointed (Old Testament); Franz Delitzsch's Hebrew translation (New Testament) · נחלת הכלל