הוֹשֵׁעַ ד׳:י״ב-י״ט

י״ב

עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כי רוח זנונים התעה ויזנו מתחת אלהיהם׃

י״ג

על ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה על כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תנאפנה׃

י״ד

לא אפקוד על בנותיכם כי תזנינה ועל כלותיכם כי תנאפנה כי הם עם הזנות יפרדו ועם הקדשות יזבחו ועם לא יבין ילבט׃

ט״ו

אם זנה אתה ישראל אל יאשם יהודה ואל תבאו הגלגל ואל תעלו בית און ואל תשבעו חי יהוה׃

ט״ז

כי כפרה סררה סרר ישראל עתה ירעם יהוה ככבש במרחב׃

י״ז

חבור עצבים אפרים הנח לו׃

י״ח

סר סבאם הזנה הזנו אהבו הבו קלון מגניה׃

י״ט

צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם׃