שְׁחִיתוּת יִשְׂרָאֵל וְכְפִיּוּת טוֹבָה

דְּבָרִים ל״ב:ה׳-י״ד

ה׳

שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל׃

ו׳

ה ליהוה תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך׃

ז׳

זכר ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך׃

ח׳

בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל׃

ט׳

כי חלק יהוה עמו יעקב חבל נחלתו׃

י׳

ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו׃

י״א

כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו׃

י״ב

יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר׃

י״ג

ירכבהו על במותי ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור׃

י״ד

חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים עם חלב כליות חטה ודם ענב תשתה חמר׃