קינת הנביא על השחיתות

מִיכָה ז׳:א׳-ו׳

א׳

¶ אללי לי כי הייתי כאספי קיץ כעללת בציר אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי׃

ב׳

אבד חסיד מן הארץ וישר באדם אין כלם לדמים יארבו איש את אחיהו יצודו חרם׃

ג׳

על הרע כפים להיטיב השר שאל והשפט בשלום והגדול דבר הות נפשו הוא ויעבתוה׃

ד׳

טובם כחדק ישר ממסוכה יום מצפיך פקדתך באה עתה תהיה מבוכתם׃

ה׳

אל תאמינו ברע אל תבטחו באלוף משכבת חיקך שמר פתחי פיך׃

ו׳

כי בן מנבל אב בת קמה באמה כלה בחמתה איבי איש אנשי ביתו׃