מַעֲשֵׂי הַשְּׁלִיחִים י׳:א׳-י״ד

א׳

¶ ואיש היה בקסרין ושמו קרניליוס שר מאה מן הגדוד הנקרא האיטלקי׃

ב׳

והוא חסיד וירא אלהים עם כל בני ביתו ועשה צדקות הרבה לעם ומתפלל תמיד לאלהים׃

ג׳

ומחזה נראה אליו כשעה התשיעית ליום וירא מלאך אלהים בא אליו פנימה ואמר קרניליוס׃

ד׳

ויבט אליו ויירא ויאמר מה זה אדני ויאמר אליו תפלותיך וצדקותיך עלו לזכרון לפני האלהים׃

ה׳

ועתה שלח לך אנשים אל יפו והבא אליך את שמעון המכנה פטרוס׃

ו׳

הוא מתגורר עם בורסי אחד שמעון שמו אשר ביתו על יד הים הוא יאמר לך את אשר עליך לעשות׃

ז׳

וילך לו המלאך הדבר אל קרניליוס ויקרא אל שנים מעבדי ביתו ואל איש מלחמה אחד ירא אלהים מן העמדים תמיד לפניו לשרתו׃

ח׳

ויספר להם את כל הדברים וישלחם אל יפו׃

ט׳

ויהי ממחרת והמה הלכים בדרך וקרבים לעיר ויעל פטרוס על הגג להתפלל כשעה הששית׃

י׳

והוא רעב ויתאו לטעם לחם ובהכינם לו נפלה תרדמה עליו׃

י״א

וירא את השמים נפתחים והנה כלי ירד אליו כדמות מטפחת בד גדולה ויורד בארבע כנפותיו על הארץ׃

י״ב

ובתוכו מכל בהמת הארץ וחיה ורמש ועוף השמים׃

י״ג

ויהי קול אליו לאמר קום פטרוס זבח ואכל׃

י״ד

ויאמר פטרוס חלילה לי אדני כי מעולם לא אכלתי כל פגול וטמא׃

נוסח המקרא: Hebrew Bible: the Masoretic text, unpointed (Old Testament); Franz Delitzsch's Hebrew translation (New Testament) · נחלת הכלל