תְהִלִּיםע״ט

ירושלים והמקדש מחוללים

א׳

¶ מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך שמו את ירושלם לעיים׃

ב׳

נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ׃

ג׳

שפכו דמם כמים סביבות ירושלם ואין קובר׃

ד׳

היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו׃

ה׳

עד מה יהוה תאנף לנצח תבער כמו אש קנאתך׃

ו׳

שפך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו׃

ז׳

כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו׃

ח׳

אל תזכר לנו עונת ראשנים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד׃

ט׳

עזרנו אלהי ישענו על דבר כבוד שמך והצילנו וכפר על חטאתינו למען שמך׃

י׳

למה יאמרו הגוים איה אלהיהם יודע בגיים לעינינו נקמת דם עבדיך השפוך׃

י״א

תבוא לפניך אנקת אסיר כגדל זרועך הותר בני תמותה׃

י״ב

והשב לשכנינו שבעתים אל חיקם חרפתם אשר חרפוך אדני׃

י״ג

ואנחנו עמך וצאן מרעיתך נודה לך לעולם לדר ודר נספר תהלתך׃

Use ← → arrow keys to navigate