תְהִלִּים צ׳:ג׳-ט׳

ג׳

תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם׃

ד׳

כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר ואשמורה בלילה׃

ה׳

זרמתם שנה יהיו בבקר כחציר יחלף׃

ו׳

בבקר יציץ וחלף לערב ימולל ויבש׃

ז׳

כי כלינו באפך ובחמתך נבהלנו׃

ח׳

שת עונתינו לנגדך עלמנו למאור פניך׃

ט׳

כי כל ימינו פנו בעברתך כלינו שנינו כמו הגה׃