תְהִלִּים ע״ז:ב׳-ט׳

ב׳

ביום צרתי אדני דרשתי ידי לילה נגרה ולא תפוג מאנה הנחם נפשי׃

ג׳

אזכרה אלהים ואהמיה אשיחה ותתעטף רוחי סלה׃

ד׳

אחזת שמרות עיני נפעמתי ולא אדבר׃

ה׳

חשבתי ימים מקדם שנות עולמים׃

ו׳

אזכרה נגינתי בלילה עם לבבי אשיחה ויחפש רוחי׃

ז׳

הלעולמים יזנח אדני ולא יסיף לרצות עוד׃

ח׳

האפס לנצח חסדו גמר אמר לדר ודר׃

ט׳

השכח חנות אל אם קפץ באף רחמיו סלה׃