תְהִלִּים ק״ז:א׳-ט׳

א׳

¶ הדו ליהוה כי טוב כי לעולם חסדו׃

ב׳

יאמרו גאולי יהוה אשר גאלם מיד צר׃

ג׳

ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים׃

ד׳

תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו׃

ה׳

רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף׃

ו׳

ויצעקו אל יהוה בצר להם ממצוקותיהם יצילם׃

ז׳

וידריכם בדרך ישרה ללכת אל עיר מושב׃

ח׳

יודו ליהוה חסדו ונפלאותיו לבני אדם׃

ט׳

כי השביע נפש שקקה ונפש רעבה מלא טוב׃