יְשַׁעְיָהוּ נ״ב:ה׳-י״ד
ה׳
ועתה מה לי פה נאם יהוה כי לקח עמי חנם משלו יהילילו נאם יהוה ותמיד כל היום שמי מנאץ׃
ו׳
לכן ידע עמי שמי לכן ביום ההוא כי אני הוא המדבר הנני׃
ז׳
מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אמר לציון מלך אלהיך׃
ח׳
קול צפיך נשאו קול יחדו ירננו כי עין בעין יראו בשוב יהוה ציון׃
ט׳
פצחו רננו יחדו חרבות ירושלם כי נחם יהוה עמו גאל ירושלם׃
י׳
חשף יהוה את זרוע קדשו לעיני כל הגוים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו׃
י״א
סורו סורו צאו משם טמא אל תגעו צאו מתוכה הברו נשאי כלי יהוה׃
י״ב
כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הלך לפניכם יהוה ומאספכם אלהי ישראל׃
י״ג
הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד׃
י״ד
כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו ותארו מבני אדם׃
נוסח המקרא: Hebrew Bible: the Masoretic text, unpointed (Old Testament); Franz Delitzsch's Hebrew translation (New Testament) · נחלת הכלל