הקינה הראשונה: משפט אלוהים על פרעה

א׳

¶ ויהי בשתי עשרה שנה בשני עשר חדש באחד לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר׃

ב׳

בן אדם שא קינה על פרעה מלך מצרים ואמרת אליו כפיר גוים נדמית ואתה כתנים בימים ותגח בנהרותיך ותדלח מים ברגליך ותרפס נהרותם׃

ג׳

כה אמר אדני יהוה ופרשתי עליך את רשתי בקהל עמים רבים והעלוך בחרמי׃

ד׳

ונטשתיך בארץ על פני השדה אטילך והשכנתי עליך כל עוף השמים והשבעתי ממך חית כל הארץ׃

ה׳

ונתתי את בשרך על ההרים ומלאתי הגאיות רמותך׃

ו׳

והשקיתי ארץ צפתך מדמך אל ההרים ואפקים ימלאון ממך׃

ז׳

וכסיתי בכבותך שמים והקדרתי את ככביהם שמש בענן אכסנו וירח לא יאיר אורו׃

ח׳

כל מאורי אור בשמים אקדירם עליך ונתתי חשך על ארצך נאם אדני יהוה׃

ט׳

והכעסתי לב עמים רבים בהביאי שברך בגוים על ארצות אשר לא ידעתם׃

י׳

והשמותי עליך עמים רבים ומלכיהם ישערו עליך שער בעופפי חרבי על פניהם וחרדו לרגעים איש לנפשו ביום מפלתך׃

י״א

כי כה אמר אדני יהוה חרב מלך בבל תבואך׃

י״ב

בחרבות גבורים אפיל המונך עריצי גוים כלם ושדדו את גאון מצרים ונשמד כל המונה׃

י״ג

והאבדתי את כל בהמתה מעל מים רבים ולא תדלחם רגל אדם עוד ופרסות בהמה לא תדלחם׃

י״ד

אז אשקיע מימיהם ונהרותם כשמן אוליך נאם אדני יהוה׃

ט״ו

בתתי את ארץ מצרים שממה ונשמה ארץ ממלאה בהכותי את כל יושבי בה וידעו כי אני יהוה׃

ט״ז

קינה היא וקוננוה בנות הגוים תקוננה אותה על מצרים ועל כל המונה תקוננה אותה נאם אדני יהוה׃