שְׁמֹות כ״ב:כ״א-ל״א

כ״א

וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים׃

כ״ב

כל אלמנה ויתום לא תענון׃

כ״ג

אם ענה תענה אתו כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו׃

כ״ד

וחרה אפי והרגתי אתכם בחרב והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתמים׃

כ״ה

אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהיה לו כנשה לא תשימון עליו נשך׃

כ״ו

אם חבל תחבל שלמת רעך עד בא השמש תשיבנו לו׃

כ״ז

כי הוא כסותה לבדה הוא שמלתו לערו במה ישכב והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני׃

כ״ח

אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר׃

כ״ט

מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי׃

ל׳

כן תעשה לשרך לצאנך שבעת ימים יהיה עם אמו ביום השמיני תתנו לי׃

ל״א

ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו׃