תְּפִלַּת הוֹדָיָה שֶׁל דָּוִד

ט״ז

ויבא המלך דויד וישב לפני יהוה ויאמר מי אני יהוה אלהים ומי ביתי כי הביאתני עד הלם׃

י״ז

ותקטן זאת בעיניך אלהים ותדבר על בית עבדך למרחוק וראיתני כתור האדם המעלה יהוה אלהים׃

י״ח

מה יוסיף עוד דויד אליך לכבוד את עבדך ואתה את עבדך ידעת׃

י״ט

יהוה בעבור עבדך וכלבך עשית את כל הגדולה הזאת להדיע את כל הגדלות׃

כ׳

יהוה אין כמוך ואין אלהים זולתך בכל אשר שמענו באזנינו׃

כ״א

ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אשר הלך האלהים לפדות לו עם לשום לך שם גדלות ונראות לגרש מפני עמך אשר פדית ממצרים גוים׃

כ״ב

ותתן את עמך ישראל לך לעם עד עולם ואתה יהוה היית להם לאלהים׃

כ״ג

ועתה יהוה הדבר אשר דברת על עבדך ועל ביתו יאמן עד עולם ועשה כאשר דברת׃

כ״ד

ויאמן ויגדל שמך עד עולם לאמר יהוה צבאות אלהי ישראל אלהים לישראל ובית דויד עבדך נכון לפניך׃

כ״ה

כי אתה אלהי גלית את אזן עבדך לבנות לו בית על כן מצא עבדך להתפלל לפניך׃

כ״ו

ועתה יהוה אתה הוא האלהים ותדבר על עבדך הטובה הזאת׃

כ״ז

ועתה הואלת לברך את בית עבדך להיות לעולם לפניך כי אתה יהוה ברכת ומברך לעולם׃