תְהִלִּים ע״ט:א׳-ז׳

א׳

¶ מזמור לאסף אלהים באו גוים בנחלתך טמאו את היכל קדשך שמו את ירושלם לעיים׃

ב׳

נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ׃

ג׳

שפכו דמם כמים סביבות ירושלם ואין קובר׃

ד׳

היינו חרפה לשכנינו לעג וקלס לסביבותינו׃

ה׳

עד מה יהוה תאנף לנצח תבער כמו אש קנאתך׃

ו׳

שפך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו׃

ז׳

כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו׃