יִרְמְיָהוּ ו׳:א׳-ז׳

א׳

¶ העזו בני בנימן מקרב ירושלם ובתקוע תקעו שופר ועל בית הכרם שאו משאת כי רעה נשקפה מצפון ושבר גדול׃

ב׳

הנוה והמענגה דמיתי בת ציון׃

ג׳

אליה יבאו רעים ועדריהם תקעו עליה אהלים סביב רעו איש את ידו׃

ד׳

קדשו עליה מלחמה קומו ונעלה בצהרים אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב׃

ה׳

קומו ונעלה בלילה ונשחיתה ארמנותיה׃

ו׳

כי כה אמר יהוה צבאות כרתו עצה ושפכו על ירושלם סללה היא העיר הפקד כלה עשק בקרבה׃

ז׳

כהקיר בור מימיה כן הקרה רעתה חמס ושד ישמע בה על פני תמיד חלי ומכה׃