יִרְמְיָהוּ ה׳:ד׳-י״ז

ד׳

ואני אמרתי אך דלים הם נואלו כי לא ידעו דרך יהוה משפט אלהיהם׃

ה׳

אלכה לי אל הגדלים ואדברה אותם כי המה ידעו דרך יהוה משפט אלהיהם אך המה יחדו שברו על נתקו מוסרות׃

ו׳

על כן הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם נמר שקד על עריהם כל היוצא מהנה יטרף כי רבו פשעיהם עצמו משבותיהם׃

ז׳

אי לזאת אסלוח לך בניך עזבוני וישבעו בלא אלהים ואשבע אותם וינאפו ובית זונה יתגדדו׃

ח׳

סוסים מיזנים משכים היו איש אל אשת רעהו יצהלו׃

ט׳

העל אלה לוא אפקד נאם יהוה ואם בגוי אשר כזה לא תתנקם נפשי׃

י׳

עלו בשרותיה ושחתו וכלה אל תעשו הסירו נטישותיה כי לוא ליהוה המה׃

י״א

כי בגוד בגדו בי בית ישראל ובית יהודה נאם יהוה׃

י״ב

כחשו ביהוה ויאמרו לא הוא ולא תבוא עלינו רעה וחרב ורעב לוא נראה׃

י״ג

והנביאים יהיו לרוח והדבר אין בהם כה יעשה להם׃

י״ד

לכן כה אמר יהוה אלהי צבאות יען דברכם את הדבר הזה הנני נתן דברי בפיך לאש והעם הזה עצים ואכלתם׃

ט״ו

הנני מביא עליכם גוי ממרחק בית ישראל נאם יהוה גוי איתן הוא גוי מעולם הוא גוי לא תדע לשנו ולא תשמע מה ידבר׃

ט״ז

אשפתו כקבר פתוח כלם גבורים׃

י״ז

ואכל קצירך ולחמך יאכלו בניך ובנותיך יאכל צאנך ובקרך יאכל גפנך ותאנתך ירשש ערי מבצריך אשר אתה בוטח בהנה בחרב׃

נוסח המקרא: Hebrew Bible: the Masoretic text, unpointed (Old Testament); Franz Delitzsch's Hebrew translation (New Testament) · נחלת הכלל