תלונת ציון והבטחת האלוהים

י״ד

ותאמר ציון עזבני יהוה ואדני שכחני׃

ט״ו

התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך׃

ט״ז

הן על כפים חקתיך חומתיך נגדי תמיד׃

י״ז

מהרו בניך מהרסיך ומחרביך ממך יצאו׃

י״ח

שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך חי אני נאם יהוה כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה׃

י״ט

כי חרבתיך ושממתיך וארץ הרסתיך כי עתה תצרי מיושב ורחקו מבלעיך׃

כ׳

עוד יאמרו באזניך בני שכליך צר לי המקום גשה לי ואשבה׃

כ״א

ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גלה וסורה ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי אלה איפה הם׃

כ״ב

כה אמר אדני יהוה הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי והביאו בניך בחצן ובנתיך על כתף תנשאנה׃

כ״ג

והיו מלכים אמניך ושרותיהם מיניקתיך אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו וידעת כי אני יהוה אשר לא יבשו קוי׃