יְשַׁעְיָהוּ מ״ז:א׳-ז׳

א׳

¶ רדי ושבי על עפר בתולת בת בבל שבי לארץ אין כסא בת כשדים כי לא תוסיפי יקראו לך רכה וענגה׃

ב׳

קחי רחים וטחני קמח גלי צמתך חשפי שבל גלי שוק עברי נהרות׃

ג׳

תגל ערותך גם תראה חרפתך נקם אקח ולא אפגע אדם׃

ד׳

גאלנו יהוה צבאות שמו קדוש ישראל׃

ה׳

שבי דומם ובאי בחשך בת כשדים כי לא תוסיפי יקראו לך גברת ממלכות׃

ו׳

קצפתי על עמי חללתי נחלתי ואתנם בידך לא שמת להם רחמים על זקן הכבדת עלך מאד׃

ז׳

ותאמרי לעולם אהיה גברת עד לא שמת אלה על לבך לא זכרת אחריתה׃