הוֹשֵׁעַ ח׳:ה׳-ט׳

ה׳

זנח עגלך שמרון חרה אפי בם עד מתי לא יוכלו נקין׃

ו׳

כי מישראל והוא חרש עשהו ולא אלהים הוא כי שבבים יהיה עגל שמרון׃

ז׳

כי רוח יזרעו וסופתה יקצרו קמה אין לו צמח בלי יעשה קמח אולי יעשה זרים יבלעהו׃

ח׳

נבלע ישראל עתה היו בגוים ככלי אין חפץ בו׃

ט׳

כי המה עלו אשור פרא בודד לו אפרים התנו אהבים׃

נוסח המקרא: Hebrew Bible: the Masoretic text, unpointed (Old Testament); Franz Delitzsch's Hebrew translation (New Testament) · נחלת הכלל