משפט על נגיד צור

יְחֶזְקֵאל כ״ח:א׳-י׳

א׳

¶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

ב׳

בן אדם אמר לנגיד צר כה אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלהים׃

ג׳

הנה חכם אתה מדנאל כל סתום לא עממוך׃

ד׳

בחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל ותעש זהב וכסף באוצרותיך׃

ה׳

ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך׃

ו׳

לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את לבבך כלב אלהים׃

ז׳

לכן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים והריקו חרבותם על יפי חכמתך וחללו יפעתך׃

ח׳

לשחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים׃

ט׳

האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא אל ביד מחלליך׃

י׳

מותי ערלים תמות ביד זרים כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃