דאגה עדינה ותוכחת אב

1 סלוניס ב׳:ז׳-י״ב

ז׳

אבל הלכנו לאט בתוככם כאמנת מפנקת את בניה׃

ח׳

ובחבבנו ככה אתכם חפצנו לתת לכם לא לבד את בשורת האלהים כי גם את נפשתינו יען כי הייתם חביבים עלינו׃

ט׳

הלא תזכרו אחי את יגיעתנו ואת תלאתנו אשר היינו עמלים לילה ויומם לבלתי היות למשא לאיש בבשרנו בקרבכם את בשורת האלהים׃

י׳

עדים אתם ועד האלהים כי בקדש ובצדק ובתמים היינו עמכם המאמינים׃

י״א

ואתם ידעתם כי כאב את בניו הזהרנו את כל אחד מכם ודברנו על לבו׃

י״ב

ונעד בכם ללכת כראוי לפני האלהים הקורא אתכם למלכותו ולכבודו׃