תְהִלִּים ע״ד:א׳-י״א

א׳

¶ משכיל לאסף למה אלהים זנחת לנצח יעשן אפך בצאן מרעיתך׃

ב׳

זכר עדתך קנית קדם גאלת שבט נחלתך הר ציון זה שכנת בו׃

ג׳

הרימה פעמיך למשאות נצח כל הרע אויב בקדש׃

ד׳

שאגו צרריך בקרב מועדך שמו אותתם אתות׃

ה׳

יודע כמביא למעלה בסבך עץ קרדמות׃

ו׳

ועת פתוחיה יחד בכשיל וכילפת יהלמון׃

ז׳

שלחו באש מקדשך לארץ חללו משכן שמך׃

ח׳

אמרו בלבם נינם יחד שרפו כל מועדי אל בארץ׃

ט׳

אותתינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו ידע עד מה׃

י׳

עד מתי אלהים יחרף צר ינאץ אויב שמך לנצח׃

י״א

למה תשיב ידך וימינך מקרב חוקך כלה׃