תְהִלִּים ק״ב:ג׳-י״א

ג׳

כי כלו בעשן ימי ועצמותי כמו קד נחרו׃

ד׳

הוכה כעשב ויבש לבי כי שכחתי מאכל לחמי׃

ה׳

מקול אנחתי דבקה עצמי לבשרי׃

ו׳

דמיתי לקאת מדבר הייתי ככוס חרבות׃

ז׳

שקדתי ואהיה כצפור בודד על גג׃

ח׳

כל היום חרפוני אויבי מהוללי בי נשבעו׃

ט׳

כי אפר כלחם אכלתי ושקוי בבכי מסכתי׃

י׳

מפני זעמך וקצפך כי נשאתני ותשליכני׃

י״א

ימי כצל נטוי ואני כעשב איבש׃