שֹׁפְטִים ט״ז:ט״ז-י״ז

ט״ז

ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו ותקצר נפשו למות׃

י״ז

ויגד לה את כל לבו ויאמר לה מורה לא עלה על ראשי כי נזיר אלהים אני מבטן אמי אם גלחתי וסר ממני כחי וחליתי והייתי ככל האדם׃