אִיּוֹב י״א:א׳-ו׳

א׳

¶ ויען צפר הנעמתי ויאמר׃

ב׳

הרב דברים לא יענה ואם איש שפתים יצדק׃

ג׳

בדיך מתים יחרישו ותלעג ואין מכלם׃

ד׳

ותאמר זך לקחי ובר הייתי בעיניך׃

ה׳

ואולם מי יתן אלוה דבר ויפתח שפתיו עמך׃

ו׳

ויגד לך תעלמות חכמה כי כפלים לתושיה ודע כי ישה לך אלוה מעונך׃