נבואת המצור על ירושלים: משל הסיר

א׳

¶ ויהי דבר יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר׃

ב׳

בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם בעצם היום הזה׃

ג׳

ומשל אל בית המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה שפת הסיר שפת וגם יצק בו מים׃

ד׳

אסף נתחיה אליה כל נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מלא׃

ה׳

מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם בשלו עצמיה בתוכה׃

ו׳

לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא נפל עליה גורל׃

ז׳

כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר׃

ח׳

להעלות חמה לנקם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות׃

ט׳

לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים גם אני אגדיל המדורה׃

י׳

הרבה העצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו׃

י״א

והעמידה על גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה תתם חלאתה׃

י״ב

תאנים הלאת ולא תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה׃

י״ג

בטמאתך זמה יען טהרתיך ולא טהרת מטמאתך לא תטהרי עוד עד הניחי את חמתי בך׃

י״ד

אני יהוה דברתי באה ועשיתי לא אפרע ולא אחוס ולא אנחם כדרכיך וכעלילותיך שפטוך נאם אדני יהוה׃