עברית

תְהִלִּים ט״ז

מחסה בה׳ לבדו א׳–ד׳

א׳
מכתם לדוד שמרני אל כי חסיתי בך׃
ב׳
אמרת ליהוה אדני אתה טובתי בל עליך׃
ג׳
לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם׃
ד׳
ירבו עצבותם אחר מהרו בל אסיך נסכיהם מדם ובל אשא את שמותם על שפתי׃

האל הוא מנת חלקי הבטוחה ה׳–ז׳

ה׳
יהוה מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי׃
ו׳
חבלים נפלו לי בנעמים אף נחלת שפרה עלי׃
ז׳
אברך את יהוה אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי׃

תקוות התחייה ח׳–י״א

ח׳
שויתי יהוה לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט׃
ט׳
לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכן לבטח׃
י׳
כי לא תעזב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת׃
י״א
תודיעני ארח חיים שבע שמחות את פניך נעמות בימינך נצח׃

נוסח המקרא: Hebrew Bible: the Masoretic text, unpointed (Old Testament); Franz Delitzsch's Hebrew translation (New Testament) · נחלת הכלל