זְכַרְיָה ז׳:ד׳-י׳

ד׳

ויהי דבר יהוה צבאות אלי לאמר׃

ה׳

אמר אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתני אני׃

ו׳

וכי תאכלו וכי תשתו הלוא אתם האכלים ואתם השתים׃

ז׳

הלוא את הדברים אשר קרא יהוה ביד הנביאים הראשנים בהיות ירושלם ישבת ושלוה ועריה סביבתיה והנגב והשפלה ישב׃

ח׳

ויהי דבר יהוה אל זכריה לאמר׃

ט׳

כה אמר יהוה צבאות לאמר משפט אמת שפטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו׃

י׳

ואלמנה ויתום גר ועני אל תעשקו ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם׃