אִגֶּרֶת פּוֹלוֹס הַשָּׁלִיחַ אֶל־הָרוֹמִיִּים י״ד:א׳-ח׳
א׳
¶ ואת החלוש באמונה אותו קבלו ולא לדין את המחשבות׃
ב׳
יש מאמין כי נכון לאכל כל דבר והחלוש יאכל רק את הירק׃
ג׳
האכל אל יבז את אשר לא יאכל ואשר לא יאכל אל ידין את האכל כי קבל אתו האלהים׃
ד׳
מי אתה כי תדין את עבד האחר הן לאדניו הוא יקום או יפל אבל יוקם כי יכל האלהים להקימו׃
ה׳
יש מבדיל בין יום ליום ויש אשר כל הימים שוים בעיניו ויהי כל איש נכון בדעתו׃
ו׳
השמר את היום לאדון שמר אתו ואשר איננו שמר את היום לאדון איננו שמר האכל לאדון הוא אכל כי מודה הוא לאלהים ואשר איננו אכל לאדון איננו אכל ומודה הוא לאלהים׃
ז׳
כי אין איש מאתנו אשר יחיה לנפשו ואין איש אשר ימות לנפשו׃
ח׳
כי כאשר נחיה נחיה לאדון וכאשר נמות נמות לאדון לכן אם נחיה ואם נמות לאדון הננו׃
Settings