וַיִּקְרָא י״ג:ל׳-מ״ד
ל׳
וראה הכהן את הנגע והנה מראהו עמק מן העור ובו שער צהב דק וטמא אתו הכהן נתק הוא צרעת הראש או הזקן הוא׃
ל״א
וכי יראה הכהן את נגע הנתק והנה אין מראהו עמק מן העור ושער שחר אין בו והסגיר הכהן את נגע הנתק שבעת ימים׃
ל״ב
וראה הכהן את הנגע ביום השביעי והנה לא פשה הנתק ולא היה בו שער צהב ומראה הנתק אין עמק מן העור׃
ל״ג
והתגלח ואת הנתק לא יגלח והסגיר הכהן את הנתק שבעת ימים שנית׃
ל״ד
וראה הכהן את הנתק ביום השביעי והנה לא פשה הנתק בעור ומראהו איננו עמק מן העור וטהר אתו הכהן וכבס בגדיו וטהר׃
ל״ה
ואם פשה יפשה הנתק בעור אחרי טהרתו׃
ל״ו
וראהו הכהן והנה פשה הנתק בעור לא יבקר הכהן לשער הצהב טמא הוא׃
ל״ז
ואם בעיניו עמד הנתק ושער שחר צמח בו נרפא הנתק טהור הוא וטהרו הכהן׃
ל״ח
ואיש או אשה כי יהיה בעור בשרם בהרת בהרת לבנת׃
ל״ט
וראה הכהן והנה בעור בשרם בהרת כהות לבנת בהק הוא פרח בעור טהור הוא׃
מ׳
ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא׃
מ״א
ואם מפאת פניו ימרט ראשו גבח הוא טהור הוא׃
מ״ב
וכי יהיה בקרחת או בגבחת נגע לבן אדמדם צרעת פרחת הוא בקרחתו או בגבחתו׃
מ״ג
וראה אתו הכהן והנה שאת הנגע לבנה אדמדמת בקרחתו או בגבחתו כמראה צרעת עור בשר׃
מ״ד
איש צרוע הוא טמא הוא טמא יטמאנו הכהן בראשו נגעו׃
Settings