דְּבָרִים ט״ו:א׳-ח׳

א׳

¶ מקץ שבע שנים תעשה שמטה׃

ב׳

וזה דבר השמטה שמוט כל בעל משה ידו אשר ישה ברעהו לא יגש את רעהו ואת אחיו כי קרא שמטה ליהוה׃

ג׳

את הנכרי תגש ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך׃

ד׳

אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך יהוה בארץ אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה לרשתה׃

ה׳

רק אם שמוע תשמע בקול יהוה אלהיך לשמר לעשות את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום׃

ו׳

כי יהוה אלהיך ברכך כאשר דבר לך והעבטת גוים רבים ואתה לא תעבט ומשלת בגוים רבים ובך לא ימשלו׃

ז׳

כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר יהוה אלהיך נתן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפץ את ידך מאחיך האביון׃

ח׳

כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסרו אשר יחסר לו׃