וַיִּקְרָא ב׳:א׳-ז׳

א׳

¶ ונפש כי תקריב קרבן מנחה ליהוה סלת יהיה קרבנו ויצק עליה שמן ונתן עליה לבנה׃

ב׳

והביאה אל בני אהרן הכהנים וקמץ משם מלא קמצו מסלתה ומשמנה על כל לבנתה והקטיר הכהן את אזכרתה המזבחה אשה ריח ניחח ליהוה׃

ג׳

והנותרת מן המנחה לאהרן ולבניו קדש קדשים מאשי יהוה׃

ד׳

וכי תקרב קרבן מנחה מאפה תנור סלת חלות מצת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן׃

ה׳

ואם מנחה על המחבת קרבנך סלת בלולה בשמן מצה תהיה׃

ו׳

פתות אתה פתים ויצקת עליה שמן מנחה הוא׃

ז׳

ואם מנחת מרחשת קרבנך סלת בשמן תעשה׃